שוב
演唱：אל גנון、אורי דהן、Yanna Siniyavskyומה קורה כשהכאב עובר מיד ליד
מיד לפה, מפה לפה, מפה ללב, מלב ללב,
כן זה הכי כואב, שאני עוד יושב
שתיים עשרה בלילה, אני עוד חושב
יש לי גשר לחצות
יושב לי במרפסת, לא מעז כבר לנסות
לברוח מתוך כלא בעולם של מחשבות
כשמעליי יש רק שמיים, כוכבים ומזלות
ועדיין אין לי מישהי לחבק ׳תה בלילות
ושומע רק קולות וברקים וענן כבד בראש
צועק למרחקים, לפעמים אנלא מבין
איך הם ממשיכים
כשאני שם במחשכים
אם אני אפרח פתאום, לעצמי לא אאמין
ביקשתי את הכל ומצאתי מעשים
יצאתי לרחוב, כבר כבו הפנסים
אני פנס בודד, בין רחובות של בודדים
השביל הזה ארוך מידי
אתה יודע שזה לא כדאי
ואיך כל פעם זה חוזר אלי
בכל זאת רק רוצה שוב
אז יצאתי ללב י-ם
לרחובות ירושלים
אבנים בכל מקום
כבר אין אדוות, כי אין פה מים
נותרו כאן רק שברים
מכמה כוסות של יין
אנשים משוגעים
ואני והיא בינתיים
מחליפים מבט
הופעת לי בדמיון
באותו מפלט
הגעתי הכי רחוק עד
שקיבינימט, קמתי ואמרתי
״אז מה, אני ואת?״
איך אני עומד ליפול לאותו בור
איך אני רועד מולך ולא מקור
איך נפער הסדק, מכניס בי את האור
הזיכרון ששב אליי, משיב לי את הכל
חזרתי לחיים, אור שמש מסנוור
פתאום כבר לא בודד, הלב שלי אומר
הכל פתאום רגוע, הכל פתאום שקט
השביל הזה ארוך, אני עומד להתמוטט
השביל הזה ארוך מידי
אתה יודע שזה לא כדאי
ואיך כל פעם זה חוזר אלי
בכל זאת רק רוצה שוב
הבור הזה עמוק מידי
אני נופלת וזה לא נגמר
הזכרון שמטפס עלי
לא נותן לי לשוב
מיד לפה, מפה לפה, מפה ללב, מלב ללב,
כן זה הכי כואב, שאני עוד יושב
שתיים עשרה בלילה, אני עוד חושב
יש לי גשר לחצות
יושב לי במרפסת, לא מעז כבר לנסות
לברוח מתוך כלא בעולם של מחשבות
כשמעליי יש רק שמיים, כוכבים ומזלות
ועדיין אין לי מישהי לחבק ׳תה בלילות
ושומע רק קולות וברקים וענן כבד בראש
צועק למרחקים, לפעמים אנלא מבין
איך הם ממשיכים
כשאני שם במחשכים
אם אני אפרח פתאום, לעצמי לא אאמין
ביקשתי את הכל ומצאתי מעשים
יצאתי לרחוב, כבר כבו הפנסים
אני פנס בודד, בין רחובות של בודדים
השביל הזה ארוך מידי
אתה יודע שזה לא כדאי
ואיך כל פעם זה חוזר אלי
בכל זאת רק רוצה שוב
אז יצאתי ללב י-ם
לרחובות ירושלים
אבנים בכל מקום
כבר אין אדוות, כי אין פה מים
נותרו כאן רק שברים
מכמה כוסות של יין
אנשים משוגעים
ואני והיא בינתיים
מחליפים מבט
הופעת לי בדמיון
באותו מפלט
הגעתי הכי רחוק עד
שקיבינימט, קמתי ואמרתי
״אז מה, אני ואת?״
איך אני עומד ליפול לאותו בור
איך אני רועד מולך ולא מקור
איך נפער הסדק, מכניס בי את האור
הזיכרון ששב אליי, משיב לי את הכל
חזרתי לחיים, אור שמש מסנוור
פתאום כבר לא בודד, הלב שלי אומר
הכל פתאום רגוע, הכל פתאום שקט
השביל הזה ארוך, אני עומד להתמוטט
השביל הזה ארוך מידי
אתה יודע שזה לא כדאי
ואיך כל פעם זה חוזר אלי
בכל זאת רק רוצה שוב
הבור הזה עמוק מידי
אני נופלת וזה לא נגמר
הזכרון שמטפס עלי
לא נותן לי לשוב